כשתיפגשו, אל תיגע בה
ואל תחבק אותה
ואל תעביר את ידך בשערה הכבשתי
ואל תנשק אותה
כי אסור.

ואל תגיד לה כמה היא יפה,
(גם עם משקפיים)
ואל תזכיר לה כמה כיף לכם ביחד
ואל תמנה בפניה את כל הדרכים
שבהן אתם גורמים אחד לשניה להיות מאושרים.

ואל תספר לה כמה התגעגעת
ואיך הלב שלך נצבט בכל פעם שראית את שמה,
ואל תנסה לשכנע אותה שזה אפשרי למרות הכל,
ושהיא רק צריכה להפסיק לפחד
ולעשות איתך לאט-לאט צעדים קטנים-קטנים.

אין צורך שתזכיר לה את כוח המשיכה שפועל בין שני גופים,
ואת החשמל שזורם בין מטענים מנוגדים,
ואיך שני חלקיקים זעירים
יכולים, ביחד, ליצור אנרגיה של פיצוצים גרעיניים.
(היא כבר יודעת, יש לה מבחן בעוד כמה ימים.)

אז רק תגיד לה איזה יום יפה היום,
וש- זה בעצם אחד,
ושבאלגברה הלך די טוב.
אולי תספר לה אנקדוטות מהשבוע שחלף,
והכל יהיה בדיוק כפי שהיה תמיד.

ותזכיר לה איזה כיף שיש חופש סוף סוף
ואפשר לעשות כל מה שרוצים
בלי להיות כבולים במסגרות.
(ואולי רק פעם אחת תיגע לה ביד
כאילו בטעות.)

מגע ידייך צורב.
הוא כמו ברזל מלובן.
כמו גחלים שלוחשות
על הסוף שעומד לבוא.

את מחבקת אותי, ואני מרגיש לכוד
בחיבוקה של קוסמת, של מכשפה.

ליבי דופק כל כך חזק,
אולי זה העצב
שמתדפק על דלתי.

השמש זורחת, שורפת את עורך,
או אולי כבר שקעה,
ליבי משופד על סכין מילותייך.
המתכת קרה, הניצב שבור,

הדם נשפך למעלה, אל השמיים,
נספג באוויר, או פשוט הופך לזהב,
חוקי הפיזיקה אינם תקפים
עבור מי שאוהב באמת.

ואת לבד, את אחת עם השמיים,
מעופפת בין ענני השקר כציפור דרור.
את סוף סוף חופשיה.

אך בלגן וטירוף מתמזגים בבילבול.
והארץ תוהו ובוהו, וחושך על פני אהבתנו.
ותאמרי: תהא האפלה. ואני טובע בה.

כבר לא מנסה לעצור את הדמעות.
הן זורמות, מכתימות את חולצתך,
אך לא חודרות פנימה, אל ליבך, אל צלעך,
אל החלק שבך שפעם היה שלי.

אלא שהדמעות לא יגרמו לך לחזור.
היי שלום, קול הרגש שלי.
אקבל כעת אל חיקי את קול הדממה.

My love for her cannot be contained
in a single Facebook status,
nor can it be expressed
with a simple blog post;

It cannot be described
in a Wikipedia article,
and even an entire book from Amazon
is not enough to account for it.

All of the space
in all of the hard disks
in all of the world
will not be sufficient;

And if I used every single quark, lepton and boson
in the universe, as letters in my poem -
I would still fail to describe
my true feelings for her.

However,
a hug
is more than enough.